התמיכה האמריקנית בישראל: להיזהר ממלכודת הדבש

על ישראל להודות לארצות הברית על תמיכתה ההדוקה וההיסטורית, ולהיענות לדרישות מסוימות של ממשל ביידן בשל הצורך הישראלי בסיוע מדיני, דיפלומטי וביטחוני. אולם, אסור שישראל תיתפש כמי שתלויה בסיוע ובתמיכה האמריקנית, שכן הדבר יעזור לטענות אויביה, לפיהן היא מושבה אמריקנית וקיומה תלוי בסיוע האמריקני. מציאות זו תחליש את ההרתעה הישראלית באזור.

ביקורו חסר התקדים בישראל של נשיא ארצות הברית, ג’ו ביידן (הנשיא האמריקני הראשון שמגיע לישראל בזמן מלחמה), היווה את החותמת לגיבוי ולתמיכה ההיסטוריים שארצות הברית מעניקה לישראל מאז פרוץ מתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר. ביקורו של ביידן מצטרף לביקורים קודמים של מזכירי המדינה וההגנה האמריקניים. מזכיר המדינה האמריקני, אנתוני בלינקן, אף השתתף (יש שיאמרו באופן שנוי במחלוקת) בדיון ארוך-שעות של קבינט המלחמה של ישראל. התמיכה האמריקנית הבלתי מסויגת בישראל באה לידי ביטוי גם בהטלת וטו של ארצות הברית ב-18.10 על הצעת החלטה במועצת הביטחון של האו”ם, שקראה להפסקת אש שתאפשר הכנסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה. בכירי הממשל האמריקני והנשיא הביעו תמיכה חד-משמעית בזכותה של ישראל להגן על עצמה, ואף בצורך בהכרעת החמאס ברצועת עזה. בנוסף, הם הזהירו בהצהרות פומביות את איראן וחיזבאללה לבל ינצלו את המצב לתקוף את ישראל.

במקביל שלחה ארצות הברית למזרח הים התיכון שתי נושאות מטוסים, וכן מטוסי קרב וספינות קרב. לזאת יש לצרף את הסכמת הממשל האמריקני להעביר לישראל סיוע ביטחוני בהיקף חסר תקדים של כ-10 מיליארד דולר. מדובר בסכום שווה-ערך לשלוש שנים של סיוע ביטחוני אמריקני שוטף. חבילת הסיוע הביטחוני תכלול ככל הנראה מיירטי כיפת ברזל, פגזים של 155 מילימטרים ופצצות מונחות מדויקות. בנוסף לרכש הביטחוני, הסיוע כשלעצמו יוכל לאפשר למדינת ישראל להסיט מקורות תקציביים קיימים לצרכים אחרים.

תמיכה חסרת תקדים זו של הממשל האמריקני בישראל אינה מובנת מאליה, ודאי לאור המתיחות ששררה בין שתי המדינות בשנה האחרונה בעקבות חילוקי הדעות בנושא האיראני, הפלסטיני והרפורמה המשפטית. המדיניות האמריקנית הנוכחית כלפי ישראל מחזקת את הברית הלא-רשמית בין המדינות, מקרינה לאזור ולעולם כי ישראל אינה לבד, וכי לא מומלץ לנצל את המצב ולתקוף אותה.

עם זאת, מדיניות זו משרתת אינטרסים אמריקניים שאינם קשורים לישראל. במובן מסוים, התמיכה האמריקנית ההדוקה בישראל מהווה חיבוק דוב ומלכודת דבש. מעבר למסרי התמיכה הציבורית שהאמריקנים מעבירים לאזור ולעולם, הם מכוונים לעצב את העימות הנוכחי בין ישראל לפלסטינים אל הפתרון של שתי מדינות.

ההשתתפות הפעילה של מזכיר המדינה האמריקני בדיון קבינט המלחמה בישראל – הוועדה החשובה ביותר של מדינת ישראל שבה מתקבלות ההחלטות הרות הגורל והמשמעותיות ביותר של המדינה – מעידה כי המעורבות האמריקנית נוגעת לא רק ליחסי החוץ של ישראל, אלא אף להתערבות במדיניות הלאומית הישראלית.

המחירים של חיבוק הדוב האמריקני עלולים לעלות ביוקר לישראל. אף על פי שממשל ביידן תומך במטרת ישראל “להכריע את חמאס” (קרי, ארצות הברית “אישרה” לישראל מבצע קרקעי נרחב ומשמעותי בעזה), הנשיא האמריקני ביידן הביע לא פעם התנגדות ואזהרות בנוגע לכיבוש רצועת עזה על ידי ישראל, והעלה שאלות בנוגע ליום שאחרי הכרעת חמאס.

בנוסף, ארצות הברית כבר הפעילה לחצים על ישראל לאפשר סיוע הומניטרי לתושבי עזה (אומנם מהגבול של מצרים), בניגוד לצורך בהדדיות הומניטרית והדרישה של ישראל לקבל רשימות חטופים וביקורים של הצלב האדום. כמובן, ההתנגדות למצור על עזה מחזקת את כוח העמידה של החמאס.

הממשל האמריקני ביקש מישראל לדחות את הכניסה הקרקעית של צה”ל לעזה, מתוך רצון להגיע קודם לכן לעסקת שחרור של השבויים האמריקניים, או כל השבויים בעלי האזרחות הזרה. ממשל ביידן היה מעוניין גם להשיג זמן לשיפור מערך ההגנה של הנוכחות הצבאית האמריקנית באזור.

מחיר נוסף שארצות הברית עלולה לגבות הוא בעניין החזית בצפון. ב-21 באוקטובר דווח ב”ניו יורק טיימס” כי הנשיא ביידן ויועציו הפצירו במנהיגים הישראליים להימנע ממתקפת פתע על חיזבאללה, מתוך חשש למעורבות של איראן ולהתלקחות של מלחמה אזורית, שתגרור מעורבות צבאית אמריקנית.

בטווח הארוך יותר, האמריקנים יכולים לנצל את חיבוק הדוב הנוכחי על מנת להפעיל לחצים על ישראל בכל הנוגע להטבות והקלות – ואולי אף ויתורים – לפלסטינים ביהודה ושומרון. נראה שהם רואים במלחמה הזדמנות לקדם את מימוש התוכנית של שתי מדינות לשני עמים.

על ישראל להודות לעם האמריקני ולממשל האמריקני על תמיכתם ההדוקה וההיסטורית. עליה גם להיענות לדרישות מסוימות של הממשל האמריקני בלית ברירה (כגון הכנסת סיוע הומניטרי רק לדרום הרצועה, ורק מהצד של מצרים), בשל הצורך בסיוע הביטחוני האמריקני. אולם, אסור שישראל תיראה כמדינת חסות של ארצות הברית. אם ישראל תיתפש כמי שתלויה בסיוע ובתמיכה האמריקנית, וחמור מכך – בייחוד בעת מלחמה – הדבר יעזור לטענות אויביה של ישראל כי ישראל היא מושבה אמריקנית וקיומה תלוי בסיוע האמריקני. מציאות זו תחליש את ההרתעה הישראלית באזור.

השפעות הלחימה ברצועת עזה ברמה האזורית

יש להניח כי ככל שהמלחמה בעזה תימשך, כוחותיה של ארצות הברית באזור המזרח התיכון יהיו חשופים למתקפות מצד מיליציות שיעיות. תקיפות אלה כבר החלו, כאשר גדודי חיזבאללה ומיליציות שיעיות בעיראק ובסוריה תקפו באמצעות כטב”מים ורקטות יעדים צבאיים אמריקניים, כגון הבסיסים הצבאיים האמריקניים “חריר” ו”עין אל-אסד” בעיראק, והבסיס האמריקני בא-תנף ובשדה קונקו בדיר א-זור שבסוריה.

בנוסף, ב-19.10 יירט צי הים האמריקני (שהגיע לאזור הים האדום רק יום קודם לכן), בשיתוף פעולה עם סעודיה, ארבעה טילי שיוט ונחיל של 15 כטב”מים מתימן, ששוגרו ככל הנראה לעבר ישראל. פעולה זו הביאה לידי ביטוי, שוב, את ברית ההגנה האזורית שרקם פיקוד המרכז האמריקני לאחר שתחום ישראל עבר לחסות תחתיו.

ישראל יכולה לנצל את ההזדמנות לחיזוק ההרתעה האזורית – בעיקר מול חיזבאללה – ולהקרנת דימוי עוצמתי במזרח התיכון. טוב תעשה ישראל אם תשתף את האמריקנים בתקיפות אוויריות משותפות נגד החות’ים בתימן, ונגד יעדי המיליציות השיעיות בסוריה ואף בעיראק. אם האמריקנים לא יהיו מעוניינים לקחת חלק בתקיפות, חשוב שישראל תפעל בכל זאת באופן עצמאי. ישראל וארצות הברית יכולות לשתף פעולה גם בכל הקשור לתקיפות חשאיות במרחב הסב”ר נגד איראן וחיזבאללה, על מנת להרתיע אותן מלהיכנס למערכה נגד ישראל.

בכל הנוגע לזירה הצפונית, הרי שארצות הברית פרסמה הצהרות מרתיעות נגד חיזבאללה ואיראן, אך הממשל האמריקני הבהיר כי לא תהיה נוכחות של הצבא האמריקני בשטח הלחימה. הדבר מובן, ולישראל ממילא אין צורך בכך. אך ישראל צריכה להשפיע על הממשל האמריקני להפעיל את מערכות ההגנה האוויריות באזור ועל נושאות המטוסים, במקרה שחיזבאללה יפתח במלחמה נגד ישראל.

ישראל צריכה ליטול את ההובלה כבר מעתה בנוגע לפתרון המדיני בעזה

על ישראל להבהיר לממשל האמריקני כי ישראל היא זו שתקבע את מטרות המלחמה ואת ניהולה. ישראל גם צריכה להבהיר לאמריקנים כי המציאות ברצועת עזה לאחר שחמאס ושאר ארגוני הטרור יוכרעו תעוצב ותיקבע בהתאם לאינטרסים הלאומיים והביטחוניים שלה.

על ישראל לטעון בפני האמריקנים כי היא תעשה את הכול על מנת לדאוג שהמציאות שהייתה בעבר לא תחזור עוד. טוב תעשה ישראל אם תקבע כבר מדיניות ברורה ליום שאחרי המלחמה בעזה, ותפעל על פיה.

החלופה הטובה ביותר עבור ישראל הינה כיבוש רצועת עזה, החזקת השטח ושליטתה בה, במצב הדומה לזה שהיה מתקופת סוף מלחמת ששת הימים ועד הסכמי אוסלו. העברת השליטה לידי הרשות הפלסטינית תוביל ככל הנראה לאיבוד השלטון לידי אסלאמיסטים קיצוניים לאחר שאלו יצברו כוח מחדש. זאת בשל החולשה המדינתית המובנית ורמת השחיתות הגבוהה של הרשות. הרשות כבר קרסה בעזה בשנת 2007 עת השתלט חמאס על הרצועה, והיא אינה מצליחה למשול באופן יעיל בשטחי יהודה ושומרון. ללא כוחות הביטחון הישראליים, סביר להניח כי שלטון הרשות הפלסטינית באזור A ביהודה ושומרון היה קורס מזמן, וחמאס היה משתלט על האזור.

כדי לממש פתרון זה, ישראל צריכה לגייס את הממשל האמריקני לגיבוש ארכיטקטורה אזורית חדשה, בשיתוף פעולה עם מדינות אירופה, סעודיה ומדינות המפרץ. לאחר הכרעת חמאס, ישראל צריכה להקים רצועת חיץ ביטחונית רחבה לכל אורך הרצועה. ישראל צריכה לשכנע את הממשל האמריקני להעביר את השליטה והאחריות על פליטי עזה לידי מדינה אחרת, בדגש על מצרים. כך למשל, ארצות הברית וסעודיה יוכלו להציע למצרים חבילה כלכלית ואולי אף ביטחונית מושכת – בין אם לצורך שיכון ושיקום פליטי עזה בשטחי סיני, ובין אם קבלת אחריות על פליטים אלה בשטח דרום רצועת עזה.

לכן, ישראל תיאלץ לתמרן ולפעול בתבונה ובסבלנות בקהילה הבין-לאומית. ישראל צריכה לקבוע עובדות בשטח באופן הדרגתי למימוש חלקים בתוכנית שאינם מקובלים על העולם (כפי שהיא פועלת בכל הקשור לשטחי יהודה ושומרון).

סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר

תמונה: IMAGO / ZUMA Wire / Avi Ohayon / Israel GPO